דוחל מזרחי
שמו המדעי של גיבתון הסוף - Emberiza schoeniclus גיבתון סוף הוא ציפור ממשפחת הגבתונים, בערך בגודל של דרור. לגיבתון הסוף לבוש חום-בז' אופייני, עם פספוס כהה וזנב ארוך ששוליו לבנים. דגם הפנים בולט עם גבה בגוון בז', כיפה ולחיים חומות-אפורות. פס שפם בולט נמשך מהמקור ועד לצוואר. לזכרים לבוש קיץ נאה עם ראש וגרו שחורים, שמבליטים את פס השפם הלבן. בנוסף גם צווארון לבן.
חטפית גמדית
חטפית גמדית (Ficedula parva) הינה חטפית קטנה ואופיינית, לא שכיחה. לזכר גרון כתמתם הנמשך מטה לחזה. לנקבה ולצעיר גחון אפרפר מעט כתמתם. בכל הלבושים דגם הזנב דמוי סלעית עם T שחור הפוך ובסיסי זנב לבנים. הכנפיים אחידות יחסית, וטבעת העין הלבנבנה בולטת למדי.
סלעית נזירה
סלעית נזירה (שם מדעי: Oenanthe monacha), מין בסוג סלעית. הסלעית הנזירה היא ציפור שיר קטנה שניזונה מחרקים. הסלעית הנזירה מגיעה לאורך של 15.5-17 ס``מ ונפוצה במדבריות ממזרח מצרים, דרך חצי האי ערב ועד איראן ופקיסטן. בישראל היא מקננת באזורים השוממים ביותר של הנגב הדרומי.. את הקן מקימה הסלעית הנזירה בבקיע צר בסלע ובדרך כלל מוטלות 3–6 ביצים. הסלעית דוגמת רוב עופות המדבר אינה זקוקה למקורות מים, ואת מימיה היא מקבלת מהחרקים אותם היא אוכלת.
סלעית שחורת בטן
סלעית שחורת בטן (שם מדעי: (Oenanthe Leucopyga) היא מין ציפור קטנה, המשתייכת למשפחת החטפיתיים. מקור שמה של הסלעית נובע מהסימן המבדיל אותה מסלעיות אחרות -הצבע השחור של בטנה. פירוש שמה המדעי הוא לבנת זנב. הסלעית היא ציפור ``סהרו-ערבית`` בשל תפוצתה ממרוקו ועד חצי האי ערב.. ציפור אינה נמצאת בסכנת הכחדה, קבועה במקומה (אינה נודדת). ניתן לראות את הסלעית מתקופת החורף ועד לתחילת הקיץ
סלעית חורף
סַלְעִית חֹרֶף (שם מדעי: (Oenanthe finschii) היא ציפור שיר בסוג סלעית,משפחת החטפיתיים. בישראל היא חורפת מצויה למדי בבתי גידול מתאימים בחרמון, בגולן, בגליל המזרחי, בהרי יהודה ושומרון, בבתות הנגב הצפוני, ובאזור ניצנה. נדירה יותר בשאר חלקי הארץ. דוגרת נדירה ביותר בחרמון הגבוה,