מה משדרות לנו ציפורים?

הדרך להיכנס אל עולמן של הציפורים היא דרך של חיבור. מהות החיבור של האדם לציפור דורשת אינטראקציה מיטבית שמשמעותה קונפלואנטיות, (זרימה ביחד).

כאשר בוחנים מפגשים עם ציפורים מזהים שלושה סוגים של מפגשים:

מפגש מהסוג הראשון: מפגשים בהם הציפור אינה נראית, אך נשמעות, משאירה עקבות וסימנים או משאירה קינים נטושים, קליפות ביצים ואף, לעיתים, נוכחות ציפורים מתות.

מפגש מהסוג השני: מפגש עם ציפור לזמן קצר ברגעים שעפים להם לדרכם. במפגשים אילו מתקיימים כאשר מרכיב ההפרעה לציפור נוכח תצפית במרחק קרוב או רחוק. הציפור שומרת מרחק ונזהרת והחיבור בינוני. לעיתים מפגשים אלה יתבצעו על עופות בתעופה.

מפגש מהסוג השלישי: מפגש בו ציפור מודעת לקרבה יתרה עם האדם ויוצרת עמו קשר, המבוסס על זרימה משותפת עם החיבור.

לא פשוט להפיק מפגשים מהסוג השלישי. להבדיל מידע, אינטראקציה מיטבית עם ציפור היא תהליך. לתהליך הזה יש מספר מרכיבים שיכולים לתמוך ולהאיץ אותו. יש צורך לפתח מודעות מעמיקה כדי לאפיין מרכיבים אילו. ברגע שהאינטראקציה מושגת במיטבה היא מאד מתגמלת ומאפשרת לצופה לחוש את הרגע הזה ולהתחבר לעצמו במיטבו. זהו הקשר לטבע ברמה הגבוהה ביותר, שמקורו בהמיספרות של מוח ימין וחיבור לאינטואיציה וחשיבה ממקום אחר.

קשר זה חסר ביותר בימינו עת אנשים גרים בעיקר בצפיפות בעיר,  מתחברים לטכנולוגיה ובאמצעותה מתחברים לאחר. התקשורת האנושית מתבססת יותר ויותר על מהירות. חוסר ההשתהות מביא לליקויים בקריאת המפה של האחר ולהרבה יותר תגובות של "לחימה בריחה". תגובות אלה המביאות לניכור, לירידה בחוסן הרגשי, לעליה בתחושות לחץ, למחלות, ולהפרעות נפשיות. כיום אחד מתוך ארבעה אנשים נתון למצבי עקה (stress) פסיכולוגיים, המתבטאים כמחלות נפש.

המרכיב החסר הוא, כנראה, "זרימה" במונחי הפסיכולוגיים כפי שהוגדרה על ידי מיכאי ציקסטנמיכאי. "זרימה" היא תחושה של עונג עילאי; הזמן קופא מלכת ואדם חש עצמו במיטבו.