כאשר אני יוצא לצפר, אני חש שבית החזה שלי מתרחב, ונשימתי הופכת להיות סדורה ויעילה. תחושת הנאה צרופה ממלאת אותי. חושי מתחדדים, אני הופך להיות רגיש לתדרים סמויים בסובב. עת גילוי אינטראקציה מיטבית עם ציפור באשר היא, אני חש את כוחו של הרגע הזה ומתחיל לזרום יחדיו עם פעימתו של היקום. המודעות העצמית והסביבתית שלי במיטבה. רגיעה משונה שוררת עלי ממש כמו מצבי קשיבות (מיינדפולנס) מיטביים. מצב זה של כאן ועכשיו מכונה אצלי "הנאה בפעולה".

תחושות "הנאה בפעולה"  או מה שאנו קוראים "זרימה" מתואר על ידי מאות גברים ונשים ממגוון תחומים: אנשי יצירה, אלופי ספורט, מהנדסים, ממציאים מנהלים ואפילו פקידים, שהגיעו לביצועי שיא בחייהם.

הפסיכולוג החוקר מיהלי סיקזנטמיהאלי[1]  אסף במשך 20 שנה דיווחים על ביצועי שיא של אנשים. כל הדיווחים תיארו מצב של התעלות, לו קורא החוקר "זרימה". אותה תחושת אתגר בפעולה, בה אנו שוכחים את עצמנו תוך כדי פעולה ונעשים מרוכזים לחלוטין עד כדי כך, שאנו יכולים לחוש כמצויים "מחוץ לזמן". במצב זה, כל אתגר העומד בפנינו נראה כמטופל ללא מאמץ, כאילו דרך אגב. אנו מסתגלים לדרישות משתנות במהירות, גמישים מחשבתית ופועלים במוטיבציה עילאית. תחושת זרימה זו משתנה מאדם לאדם, אך נחווית כתענוג צרוף.

היכולת להיכנס לזרימה היא ביטוי לאינטליגנציה הרגשית במיטבה. הזרימה מייצגת את רתימת הרגשות לשירות הביצוע והלמידה. זרימה פירושה לא רק בלימה של רגשות מסיגים ותיעול רגשות מקדמים, אלא גם טעינה והיערכות שלהם למען המשימה המוצבת. אחיזה ברגשות כמו דיכאון וחרדה היא, בעצם, התנתקות מזרימה. זרימה הינה המנוע לביצועי שיא או זינוק מעבר לגבולות שנקבעו בעבר מלווה בתחושה עילאית של "בעלות" על המשימה.

החוויה כולה היא חוויה של "זוהר". צפרים המגיעים לזרימה בשטח מדווחים, שהם חשים עונג ספונטני ואף התרוממות רוח בעת אנטרקציה מיטבית עם ציפור. קיימת תחושה ש"הכל הולך" במהלך המפגש עם הציפור. המהלכים מתרחשים כאילו מעצמם על ידי מהות חיצונית לא ידועה. הצפר נעשה שקוע יותר ויותר וממוקד בחיפוש  אינטרקציות מיטביות עם ציפורים ומייחד את כל כולו למשימה. מודעותו מתמזגת במעשיו. ראה זה פלא; ככל שיחשוב ויחקור יותר את מעשיו, תשתבש הזרימה. המתאמן בזרימה חש כמנותק  מנתיבי זמן ומרחב כאילו במצב של שכחה עצמית. כל דאגותיו ואף הצורך להצליח מתגמדים. במצב זה רגעי הזרימה הם נטולי אגו. למרות זאת, צפר מפגין שליטה מלאה, ותגובותיו מכוונות לדרישות המשתנות של פעולות הצפרות  הצפר נתון במעין טרנס בו הוא ממוקד באינטרקציה עם הציפור ואינו חושב על הצלחה או כישלון. מה שמניע אותו הוא העונג הצרוף של המעשה  עצמו.

זרימה על פי גישה זו הינה תהליך נפשי אותו חווה אדם באינטרקציה מיטיבה עם הטבע. תהליך זה מצריך התכוונות של האדם, ריקון מוחו ה"שמאלי" וניטרול הפטפוט המעקב של האני. במצב זה תיווצר ללא מאמץ אינטרקציה זורמת בנפשו של האדם שמניעה אותו לשלמות והרמוניות.

הכניסה למצב הזרימה מצריכה תנאים מסוימים של משמעת וחיזוק רגשי, אך ברגע שמיקוד הרגשי מתחיל להשתלב בסובב, יש לו כוח משל עצמו להיחלץ מהמערבולת הרגשית היום יומית, להתחיל באינטראקציות זורמות מרגיעות המפתחות נפש רחבה שיכולה להכיל טוב יותר את העולם הסובב גם בביבר האנושי. נוצר זיכרון רגשי המפתח ליבה קונפלואנטית (זרימה ביחד) המגבירה אישור עצמי ונוכחות מיטבית גם במאבקי ההישרדות בביבר האנושי הלוחץ .

צפרות הינה שער מצוין לאינטראקציות מיטביות עם הטבע. הציפורים הם חלק מהסביבה הטבעית שלנו גם במרחבים עירוניים (לדוגמה סיסים וסנוניות ברחבי העיר) , בגינות הבית, בשדות הבור ולמעשה במרבית הנישות האקולוגיות המצויות בעולמנו. מוח הציפור עם קפלים בדומה למוח האדם. מוח זה התפתח על בסיס חוש הראיה בדומה לנו. חיי הציפורים מזמנים התנהגויות חברתיות מגוונות בדומה לאדם. הטיפול בצאצאים וההשקעה ומערכי הזוגיות התומכים בו דומים מאד לאדם. ציפורים עפות. וככאלה כובשות נישות מגוונות ונעות כחלק מסדר יומן ממקום למקום בדומה לאדם. חוקיות התנועה שלהם דומה מאד לנו. הן סקרניות ובוחנות אותנו כל העת ומסתגלות לנוכחותנו וזורמות באינטראקציות מיטביות אתנו. הקונפלואנטיות גלויה ומתרחשת מעליה ללא מאמץ

לצפרות המייצרת אינטראקציה יש כוח אדיר בחיינו. כיש במפגשים עם ציפורים דינמיות לצד נוכחות דוממת. חוזק וחולשה, שימור וניצול, סיוע והפרעה, מפגשים עם בודדים ומפגשים עם זוגות, משפחות ואף להקות ומושבות ענק כמו בערים.

ניתן לנסות ולדחוק מפגשי אינטראקציה מיטבית עם ציפורים, לרוב נלמד שציפורים מגיעות כאשר הן רוצות. ואם נשכיל לצמצם נוכחותנו בקרבתן או אז חוויית האינטראקציה הצפרית הזורמת תתרחש לה מעצמה.

[1] Csikzentmihlyi 1990