הקורונה אפשרה לי לבצע תצפית ממקום אחר על משפחת צופיות שקיננו בחצרי. התצפית על הקן בוצעה באמצעות מסתור ומצלמה הנמצאת בתקשורת עם טלפון נייד. התצפית על הפרחונים ותנועתם בגינה בוצעה באופן גלוי. נראה כי, הצופיות קבלו בברכה את נוכחותי העוטה שלווה משתדלת, ואף הביעו זאת במחוות קול ותנועה.
זו הייתה תצפית של חסד. למעשה, לתחושתי, תצפית זו נתנה לי הזדמנות להיות, תרתי משמע, חלק ממשפחת הצופיות בחצרי. חוויה כזו של אינטרקציה משמעותית בתהליך ממושך חוויתי רק פעם אחת בעברי עת חקרתי את התנהגות ההנקה של נקבת חדף בטרריום ענק. בשני המקרים חוויתי חווית זרימה עם בעל החיים כמשתתף סביל נוכח נפקד. בתחושותי, נראה לי שהצופיות קבלו את נוכחותי הסבילה הרבה מעבר למקומי הרגיל בעולמן. במספר מקרים הם אף השתמשו בנוכחותי כגורם מרתיע כנגד פרחוני עורבים חומדי קן, חתולים וכלבים מאיימים.
תצפית זו לימדה אותי את המשמעות העמוקה של המושג אותו טבע הפסיכולוג ויניקוט "אם טובה דייה". בעולמן של הצופיות למדתי כי ניתן להרחיב מושג זה למושג כולל יותר, והוא "סביבה מגדלת טובה דיה". כל המשפחה וכל גורמי הסביבה המטפחים והעוינים אצל הצופיות משמשים לגידול טוב דיו. גידול, שמחד, מספק צרכי קיום, ומאידך מגן ומעמיד את הצאצא באתגרי הישרדות מפתחי יכולות. כמאמר המשפט "שריר מתפתח רק מול כוח".
נראה, שאצל הצופיות שלי קיימת חלוקת תפקידים משוכללת, בה כל פרט, כולל צאצאים מקינון מוקדם יותר, משמש כ"הורה" מאמן טוב דיו. מחד, מגן ומאכיל, ומאידך, נוטש לפרקים לפיתוח יכולות הסתגלות זמישות. הצופיות משכילות להשתמש בחתול של השכנים, בעורבים על עץ השקד בגבול הגינה ובכל מזדמן כגורם אימון והכנה לחיים. מצד אחד, מסירות אין קץ בטיפול בצאצאים והאכלתם מצד שני, שיכלול יכולות ההישרדות של כל צאצא בתנאי סכנה מאתגרים במיוחד. בכך, ההורים, המהווים מציאות חלופית מגינה, "מעבירים את מקל" המציאות, תוך חשיפת הגוזלים להתמודדות עם מצבי קיצון מסוכנים . אימון בהשרדות במרחב מוגן לא מוגן.
בין בני הזוג קיימת חלוקת תפקידים שמשמעותה אימון. האם מבצעת כבר בקן את מרבית ההאכלות הראשונות, כאשר היא מביאה לגוזלים כנימות וזחלים קטנים. ההאכלה שלה משתהה ומוקפדת. היא מקפידה להאכיל את כולם, גם את הגוזלים שאינם מגיעם לקדמת פתח הקן. תנועתה בפתח הקן אטית, והיא חודרת לעתים למעמקי הקן למצוא גוזל נשכח. הנקבה מאכילה את כל הגוזלים עד שובא. היא מפסיקה להאכיל רק כאשר הגוזל מפריש "חיתול" אריזה מרוכזת של לשלשת לבנה.
בימים הראשונים של בקיעת הגוזלים תפקידו של הזכר לגונן מבחוץ ולהתריע. הוא בודק מדי פעם בתדירות הולכת וגבוהה יותר מה קורה בקן עד היום השישי לבקיעה. ביום השישי, עת הגוזלים גדולים מעט יותר וכבר נוכחים בפתח הקן, מתחיל הזכר להאכיל אף הוא. ההאכלות שלו קצרות ומהירות ונמשכות כ-10 שניות. הוא מגיע, מאכיל במהירות האת הגוזל התורן בפתח הקן ונע הלאה. הנקבה תגיע כגיבוי במיוחד בבוקר ובערב ותאכיל במסירות וקפדנות את כלל הצאצאים.
הזכר מאמן בזמן ההאכלות המהירות למהירות, לחימה על מרחב, התמקמות וקריאת מפה מהירה של הצאצאים. נראה שבזמן זה הוא יוצר העדפה לצאצאים המהירים, החזקים והזריזים, וזה אומר שהזכר מפתח בקרב צאצאיו "זמישות" (agility). הגדרת הזמישות היא- "הלחם של הגמישות המחשבתית בהסתגלות למצבים משתנים מהירים". בנוסף הזכר מפתח כוח, קואורדינציה, זריזות והתמקמות נכונה. הנקבה, שבתחילת הגידול של הצאצאים, נכחה זמן כפול בהאכלות מהזכר, מורידה נוכחות עד חוסר נוכחות ביומיים האחרונים טרם הפריחה מהקן. הזכר נצפה פעמים רבות משהה לעתים את אקט החדרת מקורו לזפק הצאצא. הוא מסב את המקור הצידה ואחורה ומעודד את הצאצא לצאת מהקן. הגוזל המסכן מאבד אחיזה ושיווי משקל מחוץ לפתח, נאחז בכוחותיו האחרונים בחומרי הקינון וזוחל פנימה חזרה לקן הבטוח.
מהיום ה-12 ולבקיעה ואילך ישתדל הזכר לשכנע את הצאצאים לצאת. הפרחון שהתפתה ויצא מאבד שיווי משקל, נאחז ברגליו בחומרי הקינון ויזחל לאטו בחזרה פנימה. נפילה טרם הזמן פירושה מוות. התמודדות מהווה גורם המפתח ביטחון עצמי טרם הפריחה מהקן. לאורך כל זמן הקינון מלבד ביום האחרון לפני הפריחה תאכיל הנקבה את כלל הגוזלים ותדאג לרווחתם. היא תתמקד, בעיקר, בגוזלים שאינם צובאים על הפתח.
ביום הפריחה נרשמו שבע טכניקות שכנוע להוצאת צאצאים מהקן ואלו הן:
- הזכר מרחיק את המקור ומסובב את הראש במטרה לאתגר צאצא לוחם לצאת לקראת המקור.
- גם הזכר וגם הנקבה נצפו עומדים על ענף ליד הקן ומשמיעים קריאות לגירוי הצאצאים לצאת.
- הזכר משמיע קריאות אזהרה מחתול בניסיון לעודד צאצאים לצאת מאזור הקן המסוכן.
- הזכר מציק לצאצא בנקירות מאחורי הגוף במטרה לדחוף אותו קדימה לפתח.
- הנקבה נצפתה מטיילת על הקן והולכת עליו, במטרה כנראה לשכנע צאצאים לעשות כמוה.
- הזכר מנמיך את קריאות האזהרה גם בעת נוכחות איום כדי ליצור אוירה בטוחה לפריחה מהקן.
- ביקור בקן ללא האכלה ותעופה ממנו לכיוון מרוחק. התנהגות זו נצפתה על שני בני הזוג וגם צאצא מקינון קודם ביצע זאת אף הוא. הכוונה שהפרחונים יחקו את הבוגרים ויעופו עימם.
בעת עידוד היציאה מהקן מודע, כנראה, הזוג לסכנות. יש כאן ויתור על בטחון לטובת עצמאות. הם ישהו בקרבת הצאצאים היוצאים וילוו אותם תוך נטישה במקומות מאותרים להתמודד לבד. מדי פעם יאכילו את הצאצאים הדורשים, אך יניחו להם להסתדר לבד. לעתים ינחו לתנועה למסתור. מדי לילה יוחזרו הצאצאים לקן למרחב המוגן, שם יאכלו. ההחזרה לקן יכולה להתבצע במשך שבוע ויותר, כאשר נוכחות ההורים תלך ותפחת. יש לציין, כי לכל פרחון קצב משלו. חלקם ינטשו את הקן מוקדם יותר וחלקם פחות.
נראה, כי צופיות יכולות ללמד אותנו פרק מאלף על מהותה של נוכחות הורית מפתחת. השיטה היא מרחב מוגן גמיש "נזיל" המפתח יכולות התמודדות גם במחירי הישרדות גבוהים. רק 1-2 צאצאים מ-3-4 גוזלים ישרוד את תקופת האימון. השורד המאושר ימשיך ויעביר גנים מעולים בעולם טבעי מאתגר ואכזר. נוכחות הורית מיטבית דיה מגינה לא מגינה נחוצה כאן עם בלמים, ממש כמו התפקידים השונים של בני זוג הצופיות. לטבע הידע והפתרונים.
