בימים אלה, טרם הסגר הנוכחי, יצאתי לברכות טירת צבי עם נכדי. המטרה המוצהרת הייתה לצלם עופות בנדידה. בשעת הצהרים החמה, זיהינו שלך במאגר טירת צבי. נכדי הפציר בי להשתהות כי לטענתו הוא הרגיש שהשלך לפני ציד מוצלח. נכדי תיאר במדויק כיצד השלך יצוד במרחב המאגר כולל ציון מיקומים.  לא עברה שעה קלה, והשלך עשה את צרכיו כאחד המתעתד לעוף והרים כנף. השלך סקר במעוף אטי את גוף המים, תוך כדי שהוא  עולה ויורד בסיבובים. נכדי ביקש "סבא בו נעצור כאן יהיה פה מעניין". הבקשה לא בדיוק התאימה לי. 11:00 בחום העמק. עייפות מתנועה מתמדת משעות הבוקר. ריכוז בנהיגה על סוללה צרה, ובכלל הבית החל לקרוא. להיפטר מהסירוב, תיארתי לנכדי את הפלאפל המצוין שנאכל אצל זהבה בבית שאן, והוא בשלו. "סבא תתכונן, המצלמה מוכנה?" בדקתי . נראה שכן.

עוד בטרם סיימתי את הבדיקה גח השלך לסיבוב נמוך מעל גוף המים. בדקתי שוב את נתוני המצלמה וראיתי שהם בסדר. הפוקוס עבד והמצלמה הייתה ערנית דיה לפקסס היטב בנתונים מתאימים. השלך ירד לתנועה נמוכה עם רגליים מושטות קדימה לציד. הגיע כמעט עד גוף המים ועלה לו לדרכו כשרגליו נגררות מאחור. ציד לא מוצלח. למעשה, עניין שלא התחיל. סיבוב אטי למעלה, סקירה נוספת וירידה הפעם לצלילה לתוך המים. נראה, שגם ביצע תנועת סיבוב לאחור, בצלילה  במים הגועשים וחזר לעלות מעל פני המים תוך שהוא נושא עמו דג עצום ברגליו. נותרנו המומים. החלום לצלם שלך בציד היה חלום ישן שלי. שקלתי לנסוע למקומות מבטיחים בסקוטלנד כדי לממש חלום זה. כאן התעקשותו של ילד בן 9 עשתה מה שלא עשו מאות שעות צפרות מכוונות.

אין לי ספק, שגיבור האירוע מהצד המצלם "תפיסה" מיוחדת היה נכדי. נכדי פשוט הפעיל את החושים הטבעיים שלו ו"הרגיש ציפור". זו כמיהתו של הצפר לאינטראקציה מיטבית עם העוף, אינטראקציה המאפשרת לצלם להיות נוכח נפקד במעשה הטבע המופלא של החיים. לחוש ולתעד זאת- זו זכות גדולה המוענקת רק לצלמים מתמידים, שמפתחים להם הבנה טבעית של טבע חי ובועט במיטבו.

השפה הפסיכולוגית קוראת לצילום מיוחד זה  "זרימה", צילום הזורם עם הציפור שעפה לה לדרכה. המרכיב המתגמל כאן הוא התחושה האופורית של משתתף פעיל, המתעד את דופקו של העולם. תחושה מופלאה וממלאת, שמשמעותה הפליאה מהטבע סביב.

כיצד ניתן להשיג תחושת זרימה זו? לדעתי, זרימה מושגת כאשר נוצר מפגש בין מוכנות והזדמנות. מוכנות עבורי זה זה המצב בו המוח מתרוקן ונכון לקלוט את המעשה הטבעי על כל כוליותו. מוכנות נוצרת במקום בו מניחים את ההתניות התרבותיות ונשארים פתוחים לכאן ועכשיו של הסובב הטבעי. נכדי בן ה-9 עושה זאת כהרף עין במוחו הבוסרי המרגיש והפתוח. זו לא יכולת אינטלקטואלית. זו יכולת סמויה, המחוברת לשאריות ה- DNA הטבעי שלנו. עשרות שנות תכנות תרבותי מרחיקים אותנו מיכולת זו. כדי לחזור ליכולת זו מתאמנים צפרים ומתנסים בסיזיפיות יפנית פעם אחר פעם. צפרים וצלמים יוצאים לטבע לעשרות ומאות שעות, חשים, חווים ומתעדים. לעתים, יגעו בשולי גלימתה של הזרימה ויחושו את האופוריה המלווה אותה. .נראה לי, כי האופוריה המלווה זרימה בעת מפגש בין הזדמנות ומוכנות היא המעשה המרתק רבים באינטראקציה עם עופות בצפרות.

כאשר ההזדמנות נקרית על דרכינו והמוכנות נכונה תרתי משמע, נוצרת ה"תפיסה" שמשמעותה פליאה ואושר. תפיסה טובה אינה רק יכולת טכנית להנציח את הרגע שעף לו לדרכו.  תפיסה טובה היא תמצית הנאה של צלם הטבע והצפר הנמצאים בזרימה. ילד בן 9 מחובר לזרימה זו באופן טבעי טרם התכנות התרבותי ההורס. לצערי, הטכנולוגיה המודרנית,והתכנות התרבותי הורסים יכולת זאת אצל צעירים בגילאים צעירים יותר ויותר. בבגרותנו, עם ההבנה של מהות הקיום האנושי, נחפש לזרום עם הטבע כשיקום לנפשנו המתוכנתת הדוויה.

לקראת השנה החדשה ברכותי לקוראים,להרבה הזדמנויות של מפגשים מהמקום האחר, שיזדמנו בהם הסבלנות והמוכנות ויהיו בהם  "תפיסות" טובות רבות ככל האפשר!