כאשר נוצר זמן פנוי, הקורא נואשות לעשיה,  התחלתי לצייר ציפורים.  ציירתי בעבר. בגל הציור הנוכחי נראה שקפצתי מדרגה,  וה,חלתי לא לבייש את מכחולי. תחילת הציור נעשתה כמענה לקריאה של גיסי יעקב הורביץ להכין עבודה לכינוס אומנים אותו תכנן לאחר הסגר. נושא המפגש  "מעברים". בתקופת נדידת הציפורים המעברים הם נשמת הרקיע, עת ציפורים נודדות חולפות בהמוניהן בשמי הארץ. שלפתי את קופסאות צבעי המים ומכחולים והתחלתי להביע עצמי. הטכניקה פשוטה ואינטואיטיבית. העתקת צילום באמצעות צבעי עפרונות מים, ולאחר מכן תיקון בעזרת צבע ומכחול. הציור הראשון שלי היה דוחל חום -גרון, אותu ציירתי על סמך צילום שצילמתי ליד שדה רופין. הציור צלח, זכה לביקורות טובות ועידוד, דבר שהביא  אותי לצייר גם דוחל שחור-גרון ורמית.

מיד חשתי שאני מדייק יותר ויותר בציורי. הציור ביטא זרימה והיכרות עם האובhיקט המצויר. למדתי לבצע טרנספורמציה טכנית לדמות הנגלית בציור.  בהמשך  העזתי והבעתי את עצמי ביתר חופשיות. בציורים הראשונים היססתי ותוך כדי ציור ציפורים מצאתי את עצמי משרבט באמצעות עפרונות ילדים של נכדי שנמצאו מול הטלויזיה. הציורים היו ללא מראה או ציור מולי. ציור מעמקי הנפש מבטא את ביטוי  העצמי שלי בייצוג הציורי,  כפי שספון לו בתבנית ויזואלית המספרת סיפור חיי עבורי. לאט לאט השרבוטים יצרו דמות הדומה לי יותר ויותר. כאשר הגעתי לביטוי המתאים עבורי, העזתי  לצייר ציפור קצאל. זהו רגע מכונן עבורי כצלם טבע, אותו חוויתי בקוסטה ריקה- רגע בו התחברתי לייעוד הנוכחי שלי ולהווייתי כאדם בגיל הנוכחי. מכאן, השלב הראשון בתהליך ציור האינטרקציה הצפרית הוא לדעתי "דע והתחבר לעצמך".

השלב הבא הוא בחירת הצילום המבטא הלך רוח,  בו יעשה השחזור של רגע האינטרקציה ממקום אחר עם ציפור. רמיות, לדוגמה, הינן ציפורים שאני כמה לאינטרקציה עמן. הן חששניות ומסתתרות במרחבי הקנים, אך מגיבות היטב לקריאה. אני משתהה עת הן עוזבות את הגליל במאי כנראה לרביה בלבנון וחוזרות באמצע אוקטובר לערך. חזרתן עם צאצאים ממלאת אותי תקווה ואופטימיות שמחה, שמחברת אותי למשפחתיות שבי על כל גווניה.

בהמשך העזתי והוספתי רקע. קשה להוסיף רקע מאחר והוא מצריך דיוק חופשי מותאם. זהו מימוש העיקרון הגשטאלטי של ה"תבנית הטובה". תבנית טובה  נוצרת כדמות השואבת כוחה מהרקע. בתחילה ציירתי רקע מהוסס ואח"כ היבעתי יותר נועזות וחופשיות ממקום רגשי זורם. ברקע הדיוק פחות חשוב, הוא משמש מרחב נושא לדמות המתגלית ואינו מתחרה בה.

לאחר בחירת הצילום נעשה הציור. לכל אורך המהלך חשיבה לפרטים על צבע, דיוק, הבעה וסיפור ויזואלי. נראה, כי מהלך הציור אצלי בהתבטאות החדש הנו מהלך דילוגי של סיפור בין אדם לציפור . כמרחב אותו תיאר הפילוסוף הנודע בובר:

אני באני,

          הציפור בציפור, 

            אני בציפור,

                                                                              הציפור באני,

                                                                               מרחב משותף,

                                                                              של נפש רחבה.

הציור של עיט הצפרדעים הצולח את השמים מתאר את תחושותי כרגע בצליחת מחסום היצירה והבנת העצמי.